ההריון כראי ללידה

מאמר מאת שרה פרוינד

יש לי הזמנה לתובנה לא שגרתית בשבילך:

אולי הלידה שלך לא התחילה בחדר הלידה?

אולי היא התחילה הרבה יותר מוקדם?

ואולי יש קשרים שלא שמנו לב אליהם?

כשאני אומרת את זה, אני כמובן לא מדברת על נוסחה מתמטית פשוטה.

יש נשים שחוות הריון מזעזע - עם היפרמזיס חריף, כאבים, בעיות בזוגיות, ודווקא הלידה שלהן חלומית וקסומה. ויש נשים שחוות הריון מחובר, מיטיב וקסום, ובלידה הן פוגשות אתגרים שהכי לא חשבו שיקרו להן.

אבל יש כאן פרספקטיבה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הקשר שבין התשעה חודשים ליום הגדול.

בעוד שמקובל לחשוב שהלידה היא אירוע בפני עצמו, אני רוצה להזמין אותך להתבוננות וחקירה אחרת, שהלידה היא חלק מתהליך גדול הרבה יותר.

ולמעשה, הלידה היא חלק מההריון, לא אירוע נפרד.

והדרך שבה אנחנו חוות את ההריון - לא רק פיזית, אלא רגשית ונפשית - יוצרת תשתית ודפוסים שיכולים להופיע שוב ביום הלידה, ולהשפיע ישירות עליה.

ההריון הוא כמו ראי שמראה לנו הרבה ממה שעלול לקרות ביום הלידה.

התהליך שמתחיל עוד לפני שאת יודעת

כהרגלנו, בואי נתחיל מנוקדת התחלה הרבה יותר קדומה.

ההריון עצמו לא מתחיל ברגע ההפריה.

מתי כן? ובכן לא ממש ברור מהרבה בחינות, אבל במה שקשור לפן הפיזיולוגי של התהליכים ההריוניים, ניתן בוודאות לאמר:

כשבועיים לפני - כשהמוח שולח פקודה לשחלה להעיר ולהבשיל את תמצית החיים.

במהלך הימים הבאים הרחם מתעבה ומכין עצמו לקליטת ההפריה הפוטנציאלית. ואם אכן זה קרה, התהליכים ההריוניים רק הולכים ומתגברים.

שיא התהליך יהיה בעת הלידה, עם מיני-תהליך משל עצמו, הנקרא "לידה". ואחר כך, בתקופת משכב הלידה, כשישה שבועות לאחר מכן, הגוף בהדרגה יסוג מהתהליכים ההריוניים ויפתח עוד ועוד לכיוון האמהות.

המסקנה? ההריון והלידה הם חלק מאותו התהליך הרצוף, של יצירת החיים, וזה משנה הכל.

למה הלידה חושפת בדיוק כל מה שיש בנו?

הנה הסוד הגדול:

הלידה היא אחד האירועים הכי מסיבים וגדולים שקיימים, הדורש חשיפה טוטלית של גוף ונפש.

דברים שבמהלך החיים הרגילים אנחנו מצליחות להתנהל איתם יחסית בסדר - פחדים, דפוסי שליטה, טראומות מהעבר, אמונות על עצמנו - בלידה פתאום כל המסנן נעלם.

זה כמו שמישהו מדליק פתאום אור חזק במחסן חשוך שלא ידעת מה יש בו. כל מה שהיה שם "חבוי יחסית" פתאום צץ ותוקף.

דוגמאות שאת בוודאי מכירה:

רחל תמיד הייתה "מלכת השליטה" - מתכננת הכל מראש, רשימות, לוחות זמנים. בהריון זה עבד לה מצוין. אבל ברגע שהצירים התחילו והגוף שלה התחיל לקרוא את הקצב, היא נכנסה לפאניקה. למה? כי הלידה דורשת בדיוק את ההפך - שחרור מוחלט של השליטה.

מיכל גדלה בבית שבו אמא תמיד אמרה "לידה זה הכי קשה בעולם, בלי אפידורל אי אפשר". כשמיכל הגיעה ללידה עם הכנה מינימלית, היא לא הגיעה באמת "ללא הכנה" - היא הגיעה עם שנים של "הכנה" שלילית שחרטה בתת-מודע שלה שלידה שווה סבל.

דינה הייתה תמיד מי ש"מחזיקה הכל בפנים" ולא נעזרת באף אחד. בהריון זה בסדר - הרי ההריון הוא תהליך פנימי פאסיבי. אבל בלידה, כשהיא צריכה היתה לבקש עזרה, להגיד מה היא צריכה, להיות פתוחה ופגיעה - זה היה הקושי הגדול ביותר שלה.

רואה את הקשר? כל מה שהיה "שקט יחסית" בהריון, בלידה הפך לדמיון ראשית.

לא סתם נחקר לא מעט ההקשר בין טראומה, פגיעות מיניות ועוד ללידה, ולא מעט דרכי טיפול ומודעות לעניין התפתחו בשנים האחרונות.

ובואי עכשיו בואי נפוצץ מיתוס אחד גדול ומעניין.

המיתוס של "ללא הכנה"

אין דבר כזה אישה שמגיעה ללידה "ללא הכנה".

וכאן המקום תחילה להבהיר:

מלכתחילה, ההריון והלידה הם סיפור אהבה פיזיולוגי מושלם שעושה עבודה נפלאה מתוך עצמו. אין באמת צורך בהכנה מיוחדת - בתנאי שהאישה לגמרי מחוברת וקשובה לעצמה.

הבעיה היא שהתרבות והרפואה בימינו הרחיקו מאוד את הנשים מהגוף שלהן. המידע האוטנטי שפעם עבר מאם לבתה נעלם.

אז כשאישה מגיעה היום "ללא הכנה פורמלית", היא בעצם מגיעה עם הכנה תרבותית, סביבתית, משפחתית - שלא בהכרח מיטיבה.

קחי לדוגמה שתי נשים:

שרה גדלה בבית שבו האמא תמיד שידרה למשפחה עד כמה זה נעים ונהדר ללדת. היא אף ראתה את אמה מתמודדת פיזיולוגית עם צירים לפני יציאה לבית החולים, בשלווה ובביטחון.

יעל לעומת זאת, גדלה עם אמא וגיסות שתמיד סיפרו סיפורי הפחדה עד כמה לידה זה סבל מסובך ומפחיד.

אם שתיהן יגיעו "ללא הכנה פורמלית", האמת היא שהן מגיעות עם הכנה אורגנית שונה לחלוטין!

והמעניין? גם לשרה יכולות להיות בעיות. אם היא תחווה קשיים שאמה לא חוותה, היא עלולה שלא לקבל לגיטימציה והבנה עליהם, ולהישאר ללא כלי התמודדות.

ויעל? ברור שהיא מגיעה ממקום שלילי שעלול ליצור דפוס לידה בנאמנות משפחתית תואמת...

מה זה אומר על ההכנה האמיתית?

ההכנה הנכונה והטובה אמורה לעשות שני דברים:

ראשית - לעשות סדר ולהחזיר דברים לקו נייטרלי.

לנקות את "ההכנה התרבותית הרעה" ולחזור למה שהגוף באמת יודע.

שנית - ליצור תשתית של מוכנות אמיתית שבה אישה יודעת בוודאות שהיא יכולה להתמודד עם כל תרחיש, ועם כל סוג לידה שתבחר שמתאים לה.

וזה תהליך אישי לחלוטין.

הכנה טובה לא אומרת "ללמוד איך לשחרר שליטה" - זה לא עובד ככה. זה אומר ללמוד איפה ואיך לתעל באופן נכון את הצורך והנטייה הטבעיים שלך, כדי שלהפך - הם יעזרו בלידה.

אם יש לך נטייה לשליטה - בואי נלמד איך להפוך אותה לכלי. אם יש לך פחד מכאב - בואי נבין מה הוא מסמל ואיך להתמודד איתו. אם יש לך דפוס של "לעשות הכל לבד" - בואי נמצא את הדרך שבה את יכולה להיות עצמאית וגם לקבל תמיכה.

החיבור הנפלא לראש השנה

ועכשיו, כשאנחנו עומדות בסף ראש השנה, יש פה קשר יפהפה שאי אפשר להחמיץ.

ראש השנה היא זמן של הכנה מכוונת לשנה החדשה. זה לא סתם "נראה מה השנה החדשה תביא" - זה זמן של חשיבה, כוונה, תכנון, ועבודה פנימית.

האמונה היא שהאופן שבו אנחנו מכינות את עצמנו לשנה החדשה משפיע על איך השנה תיראה.

בדיוק אותו עיקרון עובד עם ההריון והלידה!

אישה שחווה את ההריון ברווחה פיזית ורגשית, שמקדישה זמן להכיר את הגוף שלה, לעבד פחדים, לבנות כלים - רוב הסיכויים שהלידה שלה תהיה חוויה טובה ומעצימה.

מי שמניחה ש"זה יהיה איך שיהיה" ולא משקיעה בהכנה מכוונת - עלולה לגלות שהחוויה הרבה יותר מורכבת ממה שציפתה.

זה לא אומר שיש ערובה. גם נשים מוכנות מאוד יכולות להיתקל באתגרים!

אבל ההכנה נותנת כלים, ביטחון, וחיבור עמוק לכוח הפנימי, ומגבירה סיכויים, באופן לוגי לחלוטין, לחוויה מיטיבה.

איך זה נראה במעשה?

החל מתחילת ההריון - ולא חודש לפני הלידה - אישה יכולה להתחיל לבנות את התשתית:

• פיזית: לחוות את ההריון בנוחות, לטפל בכאבים ואי-נוחות, להכיר את השינויים בגוף.

  
  

• רגשית: לעבד פחדים וציפיות, להכין את הזוגיות לשינוי, ליצור תמיכה משפחתית.

  
  

• מנטלית: לבנות כלים להתמודדות עם כאב ועצמה, ללמוד על התהליכים הפיזיולוגיים.

  
  

• רוחנית: להתחבר למשמעות של הבאת חיים לעולם, ליצור קשר של שותפות ייחודית עם בורא עולם, ולהרגיש את הקדושה המיוחדת.

  
  

כי הלידה היא לא אירוע בפני עצמו - היא שיא של תהליך שמתחיל מהרגע הראשון של ההריון.

המסר שאני רוצה שתיקחי הביתה

אם את בהריון עכשיו, את לא צריכה לחכות. ההכנה ללידה מתחילה היום - ברגע שאת מתחילה להקשיב לגוף שלך, לטפח את הביטחון העצמי, לעבד את הפחדים ולבנות כלים.

ההריון שלך הוא המעבדה הכי טובה ללידה.

כל יום שאת חווה את ההריון בטוב - פיזית ורגשית - זה יום שמכין אותך לחוויית לידה טובה יותר.

בדיוק כמו שאנחנו לא מגיעות לראש השנה בלי הכנה ומצפות שהשנה תהיה מושלמת, כך גם בלידה. זה לא קורה במקרה. זה בנוי, מוכן, מטופח.

והיופי? שההכנה הזו היא בעצמה מסע יפהפה של הכרה עמוקה עם עצמך, עם הכוח שלך, עם הקדושה שבתהליך של הבאת חיים לעולם.

את לא רק מכינה את עצמך ללידה - את הופכת לאישה שיודעת שהיא יכולה לעבור כל דבר.

ושזה המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לעצמך ולילד שלך.

נהנית מהמאמר?

אל תשכחי לשתף, לעשות לייק ולהשאיר תגובה!!!

זה הכח שלנו:)