מאת שרה פרוינד בחודש שעבר דיברנו על הריקוד הסימביוטי - על המערכת המדהימה שבורא עולם תכנן בין אם לתינוק, שבה כשלך טוב לו טוב, וכשלו טוב לך טוב. ראינו איך הגוף שלך משתנה בהריון, איך השינה המקוטעת היא הכנה מדויקת, איך המגע עור אל עור מרפא את שניכם. ריקוד מתואם, מדויק, מושלם. (לקריאת המאמר הריקוד הסימביוטי לחצי כאן) אולם ייתכן שתוך כדי קריאה, עלתה לך שאלה אופיינית אצל כל אישה שמתקרבת ללידה או שכבר עברה אחת: אם הכל כל כך מתוכנן, כל כך חכם, כל כך סימביוטי - למה זה כואב? למה דווקא ה
על אפקט וחשיבות ביטוי השמחה בזמן המאתגר של הלידה עדיין תחת ההשפעה המרוממת והעליזה של החגים הנפלאים שאך מסתיימים, בחרתי לכתוב על נושא שאולי יעלה גבה אצל רבות מכן: ביטוי השמחה בעת הצירים . אני יודעת מה את חושבת עכשיו. "ביטויי שמחה? בזמן הצירים? באמת?" הרי למרות שבעינינו הלידה היא סמל של אירוע מאושר ביותר, שעות הצירים המאתגרות והכאב שלרוב נלווה אליהם הופכים אותה לזמן שקשה לבטא בו שמחה. לרוב מאיתנו, האופוריה והשמחה מגיעות רק לאחר שאנו זוכות לחבק תינוק מתוק, בריא ושלם. אז מה זה
.png)
