ברוכה הבאה לסיפרית המאמרים המובילה בתחום.

מאת שרה פרוינד את כאן כי קרה משהו. אולי זה עתה, אולי לפני כמה ימים. ואת מוצאת את עצמך מחפשת מידע — מה בדיוק קורה לגוף שלי? מה עושים עכשיו? מה מצפה לי? זה בדיוק המקום הנכון להיות בו. ידע לא מוחק את הכאב — אבל הוא נותן לך אחיזה כשהכל מרגיש חסר שליטה. ראשית — כמה מספרים שחשוב שתדעי כ-15–20% מכלל ההריונות המאובחנים מסתיימים באובדן הריון בטרימסטר הראשון. כשמוסיפים הריונות שהסתיימו לפני אפילו שהאישה ידעה שהיא בהריון, המספר עשוי להגיע ל-26%. כלומר — את לא לבד. ולא מיעוט קטן. ועוד מ

מאמר מאת שרה פרוינד את נתת. אולי אף אחד לא ידע את זה עדיין, ואולי לא ידעו לעולם — אבל את יודעת. הגוף שלך יודע. ברגע שהחיים האלה החלו להירקם בתוכך, משהו בך נפתח. הדם שלך התחיל לזרום אחרת, הכליות שלך עבדו קשה יותר, הלב שלך — עוד לפני שהעזת להאמין — כבר התחיל לאהוב. וזה לא משנה כמה זמן זה נמשך. יום, שבועות, חודשים. בכל אחד מהימים האלה נשאת בתוכך עולם שלם. בכל אחד מהם נתת מעצמך, מדמך, מכוחך, בשקט, בלי לבקש דבר בתמורה. את נתת. באמת נתת. וחווית. אני רוצה במסגרת המאמר הזה לדבר על אח

מאמר מאת שרה פרוינד שמעת את זה אולי מיליון פעמים. "זה בסדר להיות עייפה, זה חלק מלהיות אמא." החברות אומרות לך את זה, אמא שלך, והדודות מחייכות בחיוך מבין ומוסיפות: "תקבלי את זה, ההורות זו הקרבה." ואולי זה גם מה שאת מרגישה. אמצע הלילה, התינוק בוכה, שוב, והפעם אין לך כוח אפילו לבדוק מה השעה. את קמה, מדשדשת לעריסה, מרימה אותו בידיים שמרגישות כבדות כעופרת. העיניים בקושי נפתחות, הגב כואב במקום שלא ידעת שיכול לכאוב, והראש מסתובב. ואת לוחשת לעצמך, בפעם המאה השבוע: "זה בסדר, אני אמא עכ

מאת שרה פרוינד בואי נתחיל עם שאלה שאולי נראית מטופשת למדי מה הוא רגע הלידה? או במילים אחרות - מהי המטרה האמיתית של הלידה? אם תשאלי את זה...