כמו המים: הכוח הנשי של ההסתגלות

מאת שרה פרוינד

בין כאב לאופוריה

בין דאגה להקלה

בין בלבול להודיה

וזה רק טיפה מן הים....

מההלם של השביעי לאוקטובר, המלווה בזעם, כאב, ופחד, מתעורר רגש פטריוטי, עוצמה ותקווה.

ואז שחיקה? לאות, עוד הותר לפרסום, אבל הישגים ישנם גם!

צהלות על חיסולים משמעותיים, אבל עדיין ספיגת אובדנים יקרים, והכל ללא מנוחה.

צמיחה ממשברים, וקבורה בדמעות של קדושים, ומשוועים לחזרת החטופים (למה הם עדיין שם??!!).

טלטלה חדשה. תקיפה היסטורית והירואית באויב גדול, אבל לא שלול קורבנות, והמון אי וודאות.

יום ולילה מתערבבים, התרעות, הזעקות, שוב להעיר את הילדים, ריצות למקלטים...

השגרה יצאה לחל"ת, וכבר אפילו אין מספיק כח לדאוג לכל ההשלכות שלה.

מצד אחד כייף לבלות זמן עם הילדים ובכלל לקבל הזדמנות לניצול זמן שתמיד אין, ומצד שני רמת העצבים מועמדת במבחן לא קל.

ג'ינגול בין בישולים (לא נגמר), יישוב סכסוכים מהותיים למי מגיע עכשיו לשחק בקפלה, עייפות משינה לא רציפה ומסודרת, הכלה ותמיכה בילדים שפחות מתמודדים עם המצב, סף חרדה, תהיות לגבי צפי החזרה לשגרה...

ואז לכאורה נגמר. שמחה. הקלה. אושר על הצלחה. זהו השגרה חוזרת? כן, לא, כן, לא,

פיקוד העורף: "כן!"

זהו אפשר לנשום לרווחה.

אופס – הותר לפרסום עכשיו מהזירה בעזה......

אבא עד מתי????

איך בכלל אנחנו מצליחות לעמוד בזה?

אני רק בת 34, אבל נדמה לי שתקופות כמו שאנחנו עוברים עכשיו לא היו הרבה בהסטוריה.

רמת האינטנסיביות של המאורעות, ומערך הרגשות הקטביים שאנו נתונים בהם כבר חודשים על גבי חודשים, דורש מאיתנו יכולות הסתגלות אדירות, על מנת לשמר שפיות מנטלית ורגשית.

ובכל הטלטלות האלה, אני שואלת את עצמי - איך אנחנו בכלל מצליחות להתמודד? מה הכוח הפנימי הזה שמאפשר לנו לא רק לשרוד, אלא גם להמשיך לתת, לטפל, לאהוב?

התשובה טמונה באחד ההיבטים המרכזיים שמגדיר את בריאות הנפש שלנו – היכולת להסתגל.

מה זו הסתגלות ולמה היא קריטית?

הסתגלות היא בעצם היכולת הדינמית שלנו להתאים את עצמנו - קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית - לשינויים ולאתגרים שהחיים מציבים לנו. זה לא סתם "גמישות" - זה מנגנון הישרדות פסיכולוגי מתוחכם.

מדוע זה חיוני לבריאות הנפש? כי החיים הם זרימה מתמדת של שינויים (וכמו שפירטנו אצלנו אפשר לכנות את זה כסערה...) וכשיש לנו יכולת הסתגלות טובה, אנחנו מצליחות לשמור על שיווי משקל פנימי גם כשהסביבה משתנה. זה מאפשר לנו לחוות פחות מצוקה, לשמור על תחושת מסוגלות ושליטה, ולהמשיך לתפקד ביעילות.

כשההסתגלות נפגעת - אנחנו "תקועים" בדפוסי תגובה ישנים שכבר לא מתאימים למציאות החדשה. זה יוצר מצב של לחץ כרוני, חרדה, דיכאון, ולעיתים אפילו הפרעות פוסט-טראומטיות. המוח שלנו פשוט נשאר במצב "התנגדות" במקום ללמוד איך לזרום עם המציאות החדשה.

בעצם, הסתגלות היא הבסיס לחוסן נפשי - היא מה שמאפשר לנו לא רק לשרוד משברים, אלא לצמוח מהם.

חכמת המים - המטאפורה המושלמת

וזה למעשה בדיוק המאפיינים של כח המים - חשבי על זה:

כח יסוד הטבע האדיר המסוגל להגיע לכל פינה, להיות בכל צורה, לשקוט, ולגעוש, לנוח, ולפרוץ, והוא יסוד החיים, המכיל כ-70% מהגוף שלנו!

מים תמיד מוצאים את דרכם. הם זורמים סביב מכשולים, מתאימים את צורתם לכל כלי, ויכולים להיות עדינים כטיפות גשם או עוצמתיים כמפל.

אין להם צורה קבועה, אבל זה בדיוק מה שנותן להם את הכוח שלהם.

בפסיכולוגיה, אנחנו רואים את אותו עיקרון. האדם המסתגל טוב הוא כמו מים - הוא לא נשבר מול קושי, הוא זורם סביבו. הוא גמיש מבחינה קוגניטיבית (חושב בצורות שונות), רגשית (מתאים את התגובות שלו), והתנהגותית (משנה אסטרטגיות).

הכוח הנשי של ההסתגלות - מהמים ועד הלידה

ובואי עכשיו נעמיק בהקשר הישיר אלינו הנשים.

תכונות רבות הנחשבות מסורתית ל"נשיות" הן בעצם יתרונות הסתגלותיים מדהימים!

למשל:

• הרגשנות והאינטואיציה הנשית - שלעיתים מושמצות כ"חולשה" - הן למעשה מערכות מידע מתוחכמות, היכולת לקרוא רמזים רגשיים עדינים, להבין דינמיקות בין-אישיות ולקלוט שינויים באווירה, מאפשרת הסתגלות מהירה וגמישה למצבים חברתיים מורכבים ולזרום בין תפקידים שונים ביום אחד.

• הגמישות המנטלית והנכונות לשנות דעה או גישה (שבמקורות שלנו מכונה "נשים דעתן קלה") היא למעשה חשיבה דינמית. היכולת לראות מספר אפשרויות בו-זמנית ולא להיקשח על פתרון אחד.

• התמודדות עם אתגרי החיים כמו מים שמוצאים את דרכם - כמו מים שזורמים סביב מכשול, מוצאים את הנתיב הקטן ביותר ומתאימים את צורתם לכל מכל - כך גם האישה המסתגלת מגלה את אחד הכוחות העמוקים ביותר של הטבע האנושי.

הביולוגיה של ההסתגלות הנשית

ולתכונות אלו טביעת יסוד בפיזיולוגיה הנשית. מהנערות מתחיל מסע של למידת הסתגלות מוחית שהכרחית להריון, ללידה ולהורות.

המחזור החודשי - אימון הסתגלות יומיומי

כשמדברים על מחזוריות ושינויים תמידיים במערך הורמונלי, מבינים שמעבר לסודות הפוטנציאל הגלום בו (מומלץ לקרוא את המאמר "תתנהלי בקצב נשי משלך"), הוא בעצם גורם ליצירת מבנה מוחי ייחודי, שמסוגל להסתגל.

ההריון - מהפכה נוירולוגית

המדע מגלה עכשיו מה שנשים ידעו תמיד - ההריון והלידה הם תקופה של שינויים נוירולוגיים מהפכניים, וזה לא סתם שאנחנו "הורמונליות".

נשים רבות מדווחות על חושים מחודדים במהלך ההריון - זו הסתגלות! המוח מתכוון לזהות איומים פוטנציאליים על הצאצא. ובואי נזכיר את התופעה של "אינטואיציה אמהית" - היכולת לקרוא רמזים עדינים של תינוק ולהגיב אליהם באופן הכי טוב ומדויק!

הרחם הוא בעצם "מכל מים" שמשנה צורתו כדי להכיל חיים חדשים.

אבל זה רק הקצה של הקרחון. המוח הנשי בהריון עובר שיפוץ אדריכלי מלא - נפח החומר האפור (האחראי על עיבוד מידע, זכרונות, תחושות) קטן באזורים מסוימים בזמן שהחומר הלבן (מה שמקשר בין חלקי המוח השונים) מתחזק, מה שבעצם מייעל את יכולת ניתוח המצבים והתגובה שלנו, ובעצם מחזק את האינטואיציה הנדרשת לטיפול ביילוד.

הלידה - מופת הסתגלות אנושית

במהלך הלידה מתרחש ריקוד הורמונלי מורכב שהמדע רק מתחיל להבין.

ביטא-אנדורפינים - משכך הכאבים הטבעי של הגוף - מוזרמים במינונים שחזקים מהמורפין. זה לא רק משכך כאבים - זה מצב תודעה שונה לחלוטין שמאפשר לאישה לעבור משהו שנראה בלתי אפשרי.

המדהים הוא שככל שהלידה מתקדמת, הגוף מייצר יותר ויותר מהחומרים הטבעיים האלה. זה כמו שהטבע תכנן את הכל מראש - ככל שהאתגר גדל, כך גדלה גם היכולת להתמודד איתו.

במהלך הלידה אנו צופות בתופעה פיזיולוגית מרשימה של תנודה קיצונית וקטבית בין תחושות חזקות לאין שיעור, שיכולות לעורר כאב עוצמתי במיוחד, לבין הפוגות מוחלטות, שבהן מופרשים הורמוני אופוריה.

פחד מוות לצד חגיגת חיים.

זה ממש כמו סערה באוקיינוס - גלים עצומים שיכולים להרוס, אבל במקביל יש שם יופי וכוח טבעי הכי גדולים שקיימים.

כאנקדוטה חמודה אספר על אישה צעירה וחכמה במיוחד שהכנתי לקראת לידה ראשונה לפני עשור. הידע הביולוגי שלה עשיר, היות והיא אחות במקצועה, אבל התברר שהיא הייתה בטוחה שכאב הלידה כה חזק שאפשר למות ממנו!

אז מסתבר שלא... ואולי זה בזכות אותה היכולת ההסתגלותית המאפשרת ניורומודלציה (שינוי מבנה נוירולוגי) במוח.

ואחד הדברים המדהימים ביותר בלידה הוא הפרדוקס שבחוויה - האישה חווה את עצמה בו-זמנית כחלשה לחלוטין וכחזקה לאין שיעור. היא פחדנית ואמיצה, נשברת ושלמה.

רק מוח בעל יכולת הסתגלות גמישה יכול להחזיק את הסתירה הזו בלי להתמוטט.

זהו המקום שבו האישה לומדת משהו עמוק על כוח אמיתי - איך להיות פעילה בכניעה שלה. להחליט לוותר על שליטה, לבחור לזרום, לרצות לתת לגוף להוביל.

זה לא נגמר בזה.

לאחר הלידה, המוח בעצם מוחק את הכאב הפיזי של הלידה (מדענים קוראים לזה "אמנזיית לידה") אבל שומר את זיכרון החוויה.

האישה לא זוכרת בדיוק איך כאב, אבל היא זוכרת בדיוק איך הרגישה.

וכאן חשיבות החוויה הנשארת, כי מצד אחד לידה יכולה להוביל לזיכרון של האישה כלפי עצמה כחזקה, נשית, מחוברת לכוח הטבע, ומצד שני, כחלשה, חסרת אונים, תלותית ומפורקת.

למצוא את הדרך שלך בין הגלים

אם את קוראת את השורות האלה, את כבר יודעת משהו על הכוח הזה. זה חי בתוכך - בזיכרון התאים שלך, בחכמה העתיקה שעוברת מדור לדור.

המים יודעים איך לזרום. את גם יודעת.

בתקופות סוערות כמו שאנו חוות היום, כל מה שצריך זה לתת לעצמך רשות להיות גמישה, חזקה וזורמת. להיות המים שתמיד מוצאים את דרכם, הבסיס החיוני בבית, שיודעת איך לזרום עם הסערה ולא להישבר ממנה.

תזכרי: כמו המים, את יכולה להיות עדינה וחזקה בו-זמנית. להתאים את עצמך למציאות החדשה מבלי לאבד את המהות שלך.

זו השעה שלך לזרום ולהישאר עם ראש מעל המים.

בתקווה לימים טובים וגאולה שלימה במהרה!

נהנית מהמאמר?

אל תשכחי לשתף, לעשות לייק ולהשאיר תגובה!!!

זה הכח שלנו:)