החרדה והבלבול מול כאב, מוות ואובדן במצב שאת נושאת חיים -- איך עושים סדר ואיך ממשיכים?

מאמר שנכתב ע"י שרה פרוינד לאחר ארועי השביעי לאוקטובר 2023

בימים מלאים בהלם וכאב, כשהחיים ממשיכים... מאמר שנשלח בניוזלטר----

איך את מרגישה?

עם המצב שהפך לנו את הבטן לפני כמה שבועות?

לך- שבבטן יש חיים....

איך ואיפה זה תפס אותך?

ואילו תחושות זה הציף בך?

כבר התאוששת?

את מתפקדת?

עבור הרבה מאיתנו זו טראומה ראשונה מהסוג הזה

תחושה של כאב אדיר

מלווה בעצב, פחד, דאגה

ויש אפילו שהגיע להם התקף חרדה

למעשה תגובות הכי שפויות והגיוניות שיש

אבל מפה צריך משום מה להמשיך לתפקד

עבור הבית

הבעל

הילדים

ובכלל – עבור עצמך

יש שכבר התאוששו מההלם הראשוני,

החזרה של הילדים למוסדות הלימוד, והחזרה לשיגרה יחסית עשו את שלהם

כי ברגע שממשיכים להתנהל בחיים

אז מרגישים את החיים

וזה הריפוי הגדול ביותר שקיים

עם זאת, לא מעט נשים עוד לא שם

ואפילו לא קרוב לשם

עוד לא מתפקדות

עוד בהתקף מתמשך

בחרדות

ואולי זה המקרה שלך

קיבלתי לא מעט טלפונים מאז פרוץ המלחמה מנשים הרות

וגם מכאלה שכבר קרובות ללדת

האמת, שגם אני לא מאוד תפקדתי בשבוע הראשון

וחוץ מלהיות אוזן קשבת לא היה לי כח ליותר מזה

אבל עכשיו שב"ה התאוששתי יותר, וחזרתי לפעילות ב"ה,

הדי השיחות מהתקופה האחרונה

גרמו לי להגיע למקלדת. כי בעצם מה שהן היו צריכות לקבל ולשמוע

רלוונטי לעוד הרבה

אז הנה – שיהיה.

החרדה והבלבול מול כאב, מוות ואובדן במצב שאת נושאת חיים

איך עושים סדר ואיך ממשיכים?

אמבט אוקסיטוצין – תרגיל SOS

בראש ובראשונה אני רוצה לגעת בנושא ההורמונים.

למעשה כאשר אנו ניצבים ברגעי לחץ וחרדה מופרשים לנו הורמוני לחץ ממערכת העצבים הסימפטטית (מה שאפשר לכנות המנגנון ההישרדותי) אשר גורם לרצף תגובות ביולוגיות שבסופו של דבר נועדו להפעיל אותנו למצב של הגנה באופן מסויים.

הורמונים אלו, שזורמים במחזור הדם האימהי, עוברים שליה וכך מכניסים גם את העובר לאותו מצב נוירואנדוקריני.

אולם, בעוד שלאמא יש אפשרות לווסת את ההורמונים הללו או ע"י הוצאת אנרגיה (נרחיב בהמשך), או בהרגעה אחרת, לעובר אין אפשרות כל כך בקלות לעשות זאת.

ולכן השפעת הורמוני הלחץ בגוף העובר יישארו זמן רב יותר ומאתגרות את כל המערכת שלייתי-עוברית.

אז מה חשוב לעשות?

התרגיל הבא הוא פשוט מאוד והכרחי כל פעם אחרי שהיינו בלחץ / חרדה / בהלה וכו'

התשובה להורמוני הלחץ הם ההורמונים מהקבוצה השנייה, בהם נכללים האוקסיטוצין, האנדרופינים, הדופמין והסרוטונין בעיקר.

האוקסיטוצין , הורמון האהבה, הינו בעל משמעות רבה מאוד בתהליך היילודה, ואותו נרצה להעצים אצל העובר.

אז לתרגיל קוראים אמבט אוקסיטוצין וככה עושים אותו:

לאחר שנרגעת, התיישבי בנוחות על כורסא / ספה, והניחי 2 ידיים על הבטן.

תתחילי ללטף את הבטן תוך כדי נשימות עמוקות ומרגיעות כשאת ממלאת את כל המחשבה שלך בעובר המתוק שלך.

תמונות שלך מחבקת אותו ומנשקת אותו וכו'

רמות האסטרוגן שזורמות בכמות גבוהה מהטרימסטר השני של ההריון, מפעילות את האוקסיטוצין, וכך גם בעובר מתחילים לזרום הורמוני הרגעה שמפעילים את מערכת העצבים הפרסימטטית אצלו, והוא חוזר למצב נוירולוגי נינוח.

פעילות מכנית והוצאת אנרגיה

כאמור לעיל, הורמוני הסטרס המוזרמים למחזור הדם, נועדו להביא אותנו לפעולה שאמורה להגן עלינו.

זה מה שמוכר יותר תחת השם מנגנון ההילחם או ברח.

כלומר שאם לדוגמא מישהו רודף אחרינו, יהיה לנו פרץ אנרגיה לפתוח בריצה ולהינצל.

באופן הזה, למרות הפחד שתקף אותנו, הורמוני הסטרס נוצלו לחלוטין ותורגמו לאנרגיה שמומשה.

למעשה גם הגוף (בהנחה שאכן ברחנו) וגם הנפש יישארו בריאים.

לעומת זאת, באם לא הייתה לי אפשרות לממש פיזית את האנרגיה הזו – כי למשל שמעתי דברים שמפחידים אותי אבל אני לא בסכנה ממשית ואין לי לצורך העניין לאן לברוח, אזי האנרגיה נשארת אצורה פנימה ואז נוצר חוסר איזון בגוף-נפש.

לכן בתקופה זו יותר מתמיד חשוב לעשות פעילות גופנית, לצאת להליכות, להשתחרר בתנועה כדי "לנצל" את האנרגיה שנוצרה פנימה ולהוציא אותה החוצה, במיוחד לאחר שאנחנו מרגישות עלייה ברמת הלחץ שלנו.

עם זאת, יש לנו תגובה נוספת שיכולה להופיע והיא הקיפאון.

גם זו תגובה הישרדותית, אמנם מורכבת למדי, אבל מבלי לפרט יותר מדי, נועדה להכניס את האדם למצב מוקפא ומוכהה חושים במידה ואין לו אפשרות להימלט.... הרציונל שעומד מאחורי זה, זה שלפחות אם לא יכול להימלט או לגבור על הסכנה, אז שיכאב לו כמה שפחות....

שוב, במקרה שלנו, למרות שאנחנו לא בחזית, גם התגובה הזו יכולה להופיע אצלינו, והיא באמת הופיע אצל מרבית האנשים בימים הראשונים- סוג של חוסר יכולת תפקודית מינימלית. כל פעולה מורכבת. איבוד ריכוז וזיכרון קצר מועד וכו'.

אז כאן כדי לגבור על כך צריך לצאת מהקיפאון בהדרגה תוך כדי שעוקפים את הרציונל.

כך בעצם ניצמד לאופן הטכני של הפעולות.

רוצים לקלח את הפעוט, אבל פתאום נתקפים בחרדה ולא מצליחים לעשות את זה. לא נתחיל לחשוב על כל המשימה, אלא פרט פרט והתרכזות בכל חלק ממנה- נרגיש את היד של הפעוט בתוך היד שלנו כשאנו הולכות איתו לחדר האמבטיה, נפעל באיטיות עם כל הזמן שצריך, נתרכז בכל פריט לבוש שאנו מורידים לו: שרוול ועוד שרוול, גופיה, מכנס... פותחים ברז, שומעים את רעש המים הזורמים, בודקים טמפרטורה, מתחילים לשטוף, לסבן, לנגב וכו'

נשמע פירוט ארוך אמנם אבל זה דוגמא לתחושה של פעולה טכנית מפורקת לגורמים. וכשאנו עושות את זה אז לאט חוזרים לוויסות טוב ולקצב הנכון וכך יצאנו מהקיפאון ב"ה וחזרנו לתפקד.

וזה בסדר לחזור על זה כמה פעמים ביום אם פעם אחר פעם שוב הקיפאון פוקד!

תמיכה

אני מאוד מקווה שעד עכשיו את נהנית מהמאמר (ולכאורה אם הגעת עד שורה זו, יש מצב שכן...) ושהכלים יעזרו לך.

עם זאת חשוב ביותר לזכור שכיוון שאנו בתפקיד תומכות בהרבה חזיתות, גם לנו יש צורך בתמיכה.

ולכן תמיכה במהלך ההריון יכולה להיות במגוון אפשרויות: שיחה עם מטפלת רגשית, טיפול מרגיע ומפנק, קורס הכנה ללידה וכו'

תזכרי שההשקעה בעצמך בזמן הזה היא ההשקעה שלך לבית ולילדים, ומזינה את ההריון במשאבים בריאים וטובים.

קדושת החיים

עכשיו נעבור יותר לדבר ברובד התודעתי כללי. הרבה נשים מרגישות חוסר לגיטימציה לחיות ולהנות כי יש כל כך כאב עכשיו אצל כל כך הרבה אנשים.

נשים סיפרו לי שאפילו צחצוח שיניים בימים הראשונים העיר להם רגשי אשמה, שלא לדבר על הפרעות אכילה, שכמובן מאוד רווחות, הפרעות שינה, ובאופן כללי איך אפשר להמשיך כאילו לא קורה כלום?!

אז כאן נבהיר 2 דברים:

1.     אפשר וחייבים להמשיך

2.     זה  2 דברים שלא מתנגשים וזה שממשיכים לא אומרים שמתעלמים ממה שקורה.

ובואו נפרט.

הקב"ה מעניק לנו בכל רגע ורגע מחדש את החיים. כי יש לנו תפקיד. כי יש לנו זכות להיות בעולם העשיה.

וחיים זה דבר קדוש ומיוחד, וכל המסירות עכשיו של החיילים הצדיקים בחזית זה בדיוק כדי שאנחנו נמשיך בחיים.

חשוב להמשיך לחיות. ולחיות בשמחה. ובטוב. ובעשיה מבורכת.

וזה שאנחנו ממשיכות לחיות לא אומר בכלל שאנחנו מתעלמות ממה שקורה – אבל הרבה יותר עוזר שנתפלל, שנתנדב איפה שיכולים, שנעזור, ובראש ובראשונה שנתפקד כנשים וכאמהות!!! מאשר להתנזר מהחיים כי יש לנו מצפון...

אנחנו לא יודעות חשבונות שמים, ובמצבים כאלו יותר מתמיד ניצמד ל "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"- עוד יום ועוד שעה שהקב"ה נותן לך להיות כאן ועוד יותר מכך – את נושאת את החיים בתוכך, ועם כל הכאוס מסביב, העובר ממשיך להתפתח, והלידה מתקרבת...

תקדשי את החיים!

נשים בגאולה

נסיים עם העצמה נשית רוחנית – בזכות נשים צדקניות ניגאל

אז אני שוב יכולה לחזור על דברים מאוד ידועים ומוכרים כמו מסירות הנפש של נשות מצרים שלמרות שלא היה חיים באופק וחשק לחיות, הם עשו את שלהן כדי להמשיך להביא ילדים לעולם, וידוע שהמראות הקדושות הללו פיארו את בית ה'.

אבל אני דווקא אתייחס לכח המיוחד, מדוע אנחנו הנשים קרבות מאוד לגאולה?

וזה בזכות תהליך הלידה, שרק אנו עוברות על בשרנו ממש.

כל אישה שילדה, יודעת לשחזר ולאמר שיש שלב מסויים בלידה, ובד"כ ממש קרוב לסוף, שכבר לא מאמינים שזה יקרה! ואז זה קורה.

ר' פנחס מקוריץ אומר כי בכל מקום צר או דחוק מסתתר גילוי אלוקי, ועושה הקבלה בין מכת בכורות, צירי הלידה והגאולה.

במכת בכורות הגיעה בשיא רגע הדין, בחצות הלילה, השעה הכי חשוכה שביום, אז בא הקב"ה בכבודו ובעצמו להכות את בכורי מצרים.

גם בלידה, כפי שפירטנו, לרוב רגע לפני הסוף האישה מגששת באפלה, מרגישה מיואשת, אבודה, כמעט אפילו שוכחת שהיא עומדת ללדת תינוק! ואז מגיעה הישועה!

ואומרים כי זה גם מה שיקרה בגאולת המשיח בע"ה. רגע לפני שהמשיח יבוא, בנ"י יהיו שרויים במצב של צרות ודוחק, ומתוך המצב הזה, כאן יגיע הגילוי האלוקי וניגאל בע"ה.

ואנו הנשים יכולות להאמין בזה מתוך ידיעה אמיתית כי חווינו את זה, הרגשנו זאת על בשרנו.

זה ההבדל בין אמונה ממשהו לא מוכר לבין ידיעה ברורה כי כבר הרגשנו זאת.

אנחנו יודעות כבר שיש שלב של קושי וחושך וייאוש אפילו שכבר לא רואים את הסוף ואז –

זה מגיע.

אז בואו לא נשכח את זה

נמשיך להתחנן לבורא עולם, כפי שאנחנו אלופות בזה בתפילת נשים מעומק הלב, שיביא את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן

ואנחנו בינתיים נכין שמלה יפה

ונתעודד

ונשמח

ונזרים מלא אוקסיטוצין לעובר המתוק, לשאר הילדים ולבעל היקר

ונתמלא במלא אור שנקרין מסביב.