"אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה"

מאת שרה פרוינד

הבוקר כשכולנו פותחות את יום תענית ט' באב וכמובן גם למי שאינה צמה, אנו בתחושת האבלות על בית המקדש החרב ומתפללות לגאולה.

אחרי שפרסמתי את המאמר הקודם "בין הצירים בלידה" קיבלתי המון תגובות מאוד יפות ואחת מתוכן עם הפסוק "אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה" ובקשה לכתוב גם על זה מאמר קטן.

אז הנה לכם הדברים, בתקווה שתהנו ותתחזקו מהם יחד איתי.

למה דווקא "כמו אישה בציריה"?

בהרבה מקומות יש לנו אזכורים והקבלות בין צירי לידה לבין גאולה, ולא במקרה. יש כאן חכמה עמוקה שדובר אל הלב של כל אישה.

הרגע הכי חשוך לפני האור

רבי פינחס מקוריץ מביא עיניין מרתק: כל גילוי אלוקי מגיע בזמן הכי צר ודחוק.

כמו שהקדוש ברוך הוא הגיע בכבודו ובעצמו "אני ולא מלאך, אני ולא שרף" במכת בכורות ב"חצי הלילה" – שזה לא זמן חצות, אלא בדיוק לפני עלות השחר, שהוא למעשה הזמן הכי חשוך ביממה כולה.

ואת זה הוא מקביל לאישה יולדת ולביאת המשיח.

מהלך הלידה הוא דינמי, אך יש רגע בו מרגישים חושך או חוסר אונים מאוד גדול, ולמעשה תלות טוטאלית בבורא עולם.

ואז – התינוק נולד.

עבור מי שיולדת ואינה יודעת זאת, זה רגע מאוד קשה. אך כשאני זוכה ללוות לידה ומגיע הרגע הזה, אני לגמרי מחוייכת כי אני יודעת שהנה עכשיו זה מגיע.

החכמה של מחבר הקינה

רבי יוסף-שלמה כהנמן מסביר בסיום אמירת הקינה "אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה":

"דבר גדול השמיענו מחבר קינה זו. וכי מה הדמיון בין אבלי ציון לבין אישה בציריה?

אנו מקוננים ובוכים על החורבן, על מה שהיה לנו ואבד, ואילו היא אמנם מצטערת ובוכה, אבל היא יודעת שבעוד זמן תהיה שמחת הלידה!

אלא שבאמת גם הקינות שלנו אינן בנעימה של ייאוש וחידלון. גם אנו מאמינים שהחורבן והגלות הם הכנות לאורו של המשיח.

ככל שהכאבים גוברים ותוכפים – הרי זה סימן מובהק שהשמחה קרובה".

ההמתנה הארוכה - גם בלידה וגם בגאולה

ועוד הקבלה יפה שנוכל להוסיף היא על זמן ההמתנה ללידה.

בסוף ההריון ולקראת הלידה, הכבדות, הציפיה והחשש אופפים את האמא. אין לנו מושג מתי ואיך זה יתפוס אותנו, וכבר מגיע שלב שלפעמים זה מתמהמה.

ובשביל מי שחוותה את ההמתנה הזו, היא תדע לתאר בדיוק כמה הדבר לא פשוט בכלל, עד לכדי כך שלפעמים ישנה תחושה שזה אף פעם לא יבוא....

ועם זאת, בסוף זה מגיע כמובן. 

שום תינוק לא נשאר בבטן

וברגע המיוחד שהקב"ה החליט, בן רגע המצב הפיזיולוגי משתנה והתינוק מגיע לעולם.

כך גם בעניין הגאולה

ניתן לחוש לפעמים שאחרי המתנה של אלפי שנים, האם זה יבוא?! האם זה לא איזו תיאוריה עתיקה ח"ו? האם יש עדיין למה לצפות?

וכאן נבין מדוע "בזכות נשים צדקניות נגאלו".

אנחנו כנשים יש לנו את הידעה ואת האמונה שאכן לא משנה כמה זה יתמהמה, זה יבוא!

זה חרוט בגנים של תכלית הבריאה, בדיוק כמו שזה חרוט בגנים של כל אישה הרה.

מסר לכל היולדות - וגם לכולנו

אז כאן המקום לחזק את כל היולדות היקרות:

כאשר יגיעו הצירים ויילכו ויתחזקו בע"ה, רק תחייכו (כן זה אפשרי😊) ותזכרו שאתן ממש עוד מעט זוכות לקבל לזרועותיכן את התינוק שלכן.

המילים חשך ושכח הם אותם אותיות.

כי כאשר אדם שוכח את המטרה עבורה הוא כרגע סובל, אז הוא שרוי בחשיכה.

בעל הקינה דאג להזכיר למתאבלי ציון כי זהו חורבן עבור הגאולה הגדולה.

ולכן למרות שזה קשה, שלא נשכח זאת ונזכור שזה:

כמו אישה יולדת שיודעת שכל ציר מקרב אותה עוד ועוד

ומחושך בורא עולם מוציא אותנו לאור גדול

לאור של לידה, חיים והמשכיות

לאור של גאולה שלימה במהרה בימינו אמן

כל פעם שאנחנו חוות קושי, כאב, או המתנה ארוכה - בין אם זה בלידה ובין אם זה בחיים - בואו נזכור שאנחנו נושאות בתוכנו את הידע העמוק הזה: הכאב הכי גדול בא ממש לפני השמחה הכי גדולה.

נהנית מהמאמר?

אל תשכחי לשתף, לעשות לייק ולהשאיר תגובה!!!

זה הכח שלנו:)