מאמר מאת שרה פרוינד את נתת. אולי אף אחד לא ידע את זה עדיין, ואולי לא ידעו לעולם — אבל את יודעת. הגוף שלך יודע. ברגע שהחיים האלה החלו להירקם בתוכך, משהו בך נפתח. הדם שלך התחיל לזרום אחרת, הכליות שלך עבדו קשה יותר, הלב שלך — עוד לפני שהעזת להאמין — כבר התחיל לאהוב. וזה לא משנה כמה זמן זה נמשך. יום, שבועות, חודשים. בכל אחד מהימים האלה נשאת בתוכך עולם שלם. בכל אחד מהם נתת מעצמך, מדמך, מכוחך, בשקט, בלי לבקש דבר בתמורה. את נתת. באמת נתת. וחווית. אני רוצה במסגרת המאמר הזה לדבר על אח